פסק-דין בתיק ת"ק 17696-11-12

1.         התובעת 2 הינה בעלת מונית (להלן:"התובעת") אשר נתנה יפוי כח לתובע 1 (להלן:"מר סרוסי") אשר שוכר מהתובעת את מספר המונית ופועל בשם הבעלים- התובעת.

            ביום האירוע הנטען, נהג במונית מר צבי לוי (להלן:"מר לוי") ולטענת התובעים, יצאה הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") מחניה ומבלי להסתכל פגעה בכנף ימין של המונית. לאחר הפגיעה, נסעה הנתבעת לאחור ועזבה את המקום במהירות.

            הנזק הנתבע על ידי התובעים הוא בסך של 2,700 ש"ח.

2.         הנתבעות סבורות, שיש לדחות את תביעת התובעים, משום שלא קיימת רשלנות ו/או אחריות מצדן לקרות האירוע הנטען ובנוסף לטענה כללית זו טוענות הנתבעות, שהנתבעת ביקשה להיכנס לחניה אלכסונית אנכית למדרכה, כאשר חזית רכבה פונה למדרכה ובעודה נכנסת לחניה, הגיחה לפתע המונית מצד שמאל ופגע ברכב הנתבעת.

            הנתבעת מכחישה טענת התובעים, שהיא ביקשה לבצע פניה שמאלה, אלא נסעה ישר כדי להיכנס לחניה אלכסונית, כאמור.

3.         עדויות הצדדים המעורבים בתאונה מעוררות שאלה שגם שנויה במחלוקת ביניהם, האם אכן פגע רכב הנתבעת ברכב התובעים - כטענת התובעים או שמא יש לקבל את טענת הנתבעת, שכלל לא היה מפגש בין הרכבים.

            בעניין זה מצויות בפני גרסה מול גרסה ולכן, בנסיבות אלה, היות והתובעים הם בבחינת המוציא מחברו, על התובעים להוכיח את עובדות התביעה.

            על מנת להכריע בשאלה השנויה במחלוקת ובין הגרסאות שהועלו על ידי המעורבים בתאונה, אף נעזר בית המשפט בראיות הנוספות שהוגשו ואשר צורפו לכתב התביעה ולאחר בחינת כל חומר הראיות, אני מחליט, שיש לקבל את תביעת התובעים בחלקה - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)         בכתב התביעה מביאים התובעים גרסה מצומצמת למדי, בה נאמר, שהנתבעת יצאה מחניה ומבלי להסתכל פגעה בכנף ימין של המונית - הא ותו לא.

                                    בעדותו בבית המשפט, הרחיב מר לוי את הגרסה המובאת בכתב התביעה, וגרסה זו מוסיפה פרטים על האופן בו קרתה התאונה ועל האופן בו פגע רכב הנתבעת במונית.

                        ב)         מר לוי מתאר את מקום האירוע כמפרץ קשתי והוא מאשר שרכב הנתבעת עמד בכניסה בתחילת הקשת. מוסיף מר לוי וטוען, שהוא עבר את מכונית הנתבעת - בעוד שהמכונית בעמידה- במרחק כמטר וחצי- שניים משמאלה על מנת להיכנס קרוב למפרץ להורדת נוסעים ונעצר.

                                    שנייה לאחר שעצר, נצמד רכב הנתבעת ונכנסה במונית. מר לוי מדגיש, שהוא ראה את רכב הנתבעת נצמד למונית והגלגל של רכב הנתבעת נכנס בכנף ימין, קרוב לחיבור של דלת הנוסע.

                                    (ראה הגרסה המורחבת של מר לוי בעמ' 2 לפ',ש' 15- 19).

                        ג)          מר לוי מאשר, שבעת שהוא נכנס למפרץ, כבר עמד שם רכבה של הנתבעת  ובעוד שמר לוי העיד כיצד נצמד רכב הנתבעת למונית, ממשיך מר לוי ומעיד, שלא ראה איך הייתה ההצמדות, רוצה לומר, מר לוי לא ראה את רכב הנתבעת נצמד. (עמ' 2 סיפא ועמ' 3 רישא לפ').

                                    מר לוי, גם לא ידע לומר אם ראה את רכב הנתבעת נוסע, שכן כך אומר מר לוי בעניין זה: " כנראה שהיא החלה את הנסיעה כשאני עברתי אותה קצת". (עמ' 3 לפ',ש' 4, ההדגשה שלי- ג.ב.)

                        ד)         מר לוי הסביר את אופן קרות התאונה תוך כדי שנעזר גם בתרשים (ת/1) ועל פי תיאור זה- ראה מקום עמידת המכוניות והמקום המסומן ב-X כמקום בו אירעה הפגיעה.

            ב.         א)         מקום הפגיעה במונית - כפי שהוא נראה על פני התמונות שצרף השמאי לחוות דעתו- אינו יכול לשלול כליל את טענתו של מר לוי, שאכן הייתה פגיעה במונית ופגיעה זו נגרמה על ידי רכב הנתבעת.

                        ב)         עדות הנתבעת אינה עקבית ומה שאמרה הנתבעת בבית המשפט סותר את מה שנאמר בכתב ההגנה ולכן, בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את עדותה שהועלתה בבית המשפט, כאשר קודם לכן, קרוב יותר לאירוע ובזמן כתיבת כתב ההגנה, העלתה הנתבעת גרסה שונה לגמרי.

                                    הנתבעת העידה בבית המשפט, שמר לוי ניגש אליה לומר לה שהיא פגעה במונית, בעת שהיא עמדה להיכנס לרכבה וטרם החלה בנסיעה. (עמ' 3 לפ',ש' 25- 28, ההדגשה שלי- ג.ב.).